אוכל חינם |

לקנות אוכל. לבשל אוכל. לאכול אוכל טוב

ברוקולי וארטישוק ירושלמי לתינוקות – נכון ולא נכון

יום רביעי 26 במאי, 2010

אמא שלי הפסיכולוגית הסבירה לי פעם שהרבה מצבים נפשיים קשים נגרמים כאשר מישהו מאמין שאין לו אופציות. כשאדם מאמין שלא נותרו לו ברירות, הוא בדרך כלל נותר עם האפשרות הגרועה ביותר. לכן, אני מאמין בריבוי ברירות ככל הניתן, ובכל מה שקשור לאוכל זה פילוסופיה מצויינת. כך גם לגבי הרוסיה הקטנה שלי. אני מאמין בלהכיר לה כמה שיותר טעמים וכמה שיותר אפשרויות – כדי שעולם הטעמים שהיא תכיר יהיה רחב ככל האפשר. אבל מה, לפעמים מפספסים.

מול הרצון שלי להרחיב את עולם הטעמים של הרוסיה הקטנה ניצבת הרוסיה הגדולה – שכמו כל הרוסים מפחדת משינויים, והמטפלת של הרוסיה הקטנה – שנותנת לי מבטים מלוכלכים כל פעם שאני מבשר לה מה הכנתי לה בתוך האוכל. מולן אני מגייס הרבה רצון טוב, ומנצל את זה שאף אחת מהן לא נכנסת אלי למטבח.

בכל מקרה, לפני כל הוספת טעם חדש כדאי לבדוק אם אוסרים עליו בהנחיות של משרד הבריאות, ולתת אותו בזהירות בהתחלה, על מנת לראות אם הצאצא שלכם מגיב אליו בצורה לא טובה. מעבר לזה מומלץ להתייעץ עם הורים מנוסים יותר, סבתות וכדומה, אבל חשוב גם (לדעתי) להעיז קצת גם אם לפעמים אומרים לכם שזה לא יילך.

הטעות: מחית ארטישוק ירושלמי

משום מה חשבתי שארטישוק ירושלמי זה ממש רעיון טוב. לא מצאתי בשום מקום שאסור לתת אותו, אז החלטתי לתת לקטנה להנות מטעמים אופנתיים של מסעדות יוקרה ולהכין לה מחית של ארטישוק ירושלמי.

לוקחים ארטישוק ירושלמי, לפעמים תמצאו אותו בשם "בטטה קוסביה"

מקלפים אותו ומכניסים לסיר אידוי

אחרי שנועצים בו מזלג והוא רך, מעבירים למעבד מזון

טוחנים למחית חלקה. אם מהמחית גסה מדי מוסיפים מעט מים רתוחים עד שזה מגיע למרקם הנכון

מעבירים את המחית לקופסאות קטנות ומקפיאים כדי לשמור על כמה שיותר ערכים תזונתיים

הבעיה במקרה של הארטישוק הירושלמי, זה שבניגוד למה שחשבתי אין לו ממש מי יודע מה ערך תזונתי. תוכלו לראות את זה כאן. גם אחרי שנתתי לרוסיה הקטנה את תערובת הפחמימות הזאת היא לא חירבנה יומיים, והרוסיה הגדולה והמטפלת הצליחו להכריח אותי לחזור לאוכל מסורתי למשך שבועיים לפחות… בקיצור, תחסכו מעצמכם את החוויה.

ההצלחה: מחית ברוקולי

בניגוד לארטישוק הירושלמי, לברוקולי יש המון מה להציע מבחינה תזונתית, הוא מפוצץ במלא ויטמינים, יש בו חלבון, ובעיקר ויטמין C בכמויות מסחריות – יותר מתפוז, למשל. המטפלת נחרדה ואמרה שזה יעשה לה עצירות – אבל לא עצירות, לא גזים ולא יער. הילדה מתה על זה.

לוקחים ראש יפה של ברוקולי טרי

לוקחים ראש יפה של בורוקולי טרי

קוצצים את הגבעול הקשה איפה שהוא מתחיל להתפצל ומכניסים לסיר אידוי

בודקים עם מזלג את הגבעול, וכשהוא רך מעבירים מיד למעבד מזון

טוחנים למחית חלקה, אין צורך להוסיף מים

מעבירים לקופסאות ומקפיאים מהר כדי לא לאבד הרבה ערכים תזונתיים

הברוקולי היה הצלחה גדולה, הילדה אהבה מאוד, ואני הייתי מרוצה שהיא לא אוכלת מרק ירקות חסר טעם, צבע ומרקם כמו כולם. אחרי הכל אני רוצה שהיא תדע שאוכל מגיע במגוון רחב של צבעים, ריחות, טעמים ואפשרויות.

והערה אחרונה חשובה: אני לא רופא, לא תזונאי, אין לי ידע רשמי בכלום ובקושי יש לי תעודת בגרות. הפוסט הזה לא בא להחליף למידה ממקורות מקצועיים, התייעצות עם אנשי מקצוע או ייעוץ רפואי לגבי תזונת תינוקות. בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה שאם התינוק שלכם התפגר בגלל משהו שכתבתי פה בבלוג – אל תבואו אלי בטענות.


חומוס מטמטם זה – מתכון שיישנה לכם את החיים

יום חמישי 20 במאי, 2010

לטעמי קשה להגזים בחשיבות החומוס בחיי. החומוס הוא ללא ספק אחת הסיבות המרכזיות לכך שאני עדיין גר בארץ (זה והעובדה שאין לי שום רצון לקנות ירקות עטופים בנייר צלופן שכתוב עליהם Made in Israel), ולמעשה אחת הסיבות המרכזיות לכך שאני אוהב את הארץ בה אנחנו חיים. החומוס, כמו כל דבר טוב בארץ, נגנב מהערבים. וככזה, הוא מותאם במדוייק לצרכים של אדם שחי בישראל. מדובר באוכל שהתפתח במשך שנים על גבי שנים של ישיבה במזרח התיכון, התעדכן על גבם של אינספור אנשים, תרבויות וטבחים, והגיע למצבו המושלם בעצם ימינו אנו – כשהוא נח לו חמים ונעים בתוך צלחת מכוסה בגרגירים רכים ועטוף בשמן זית משובח.

כמו כל מזון עילית (טוב, לא כל), החומוס פשוט ביסודו – אך תלוי בחומרי גלם משובחים, מינונים מדוייקים ויד אוהבת על מנת להתעלות לרמות של מזון גורמה – רמות שהוא מגיע אליהן לטעמי בקלות רבה. החומוס הוא בריא ומזין, ולא כל כך משמין (אם מוותרים על הפיתה), אבל אם תרצו לקרוא ולהחכים על הצדדים המדעיים של החומוס תוכלו לעשות זאת בבלוג המופלא של שוקי גלילי חומוס להמונים, הכולל ביקורות חומוסיות רבות, מתכונים, הגיגי חומוס ועוד כל מיני טעימות.

אגב, כשאני אומר חומוס, אני ממש לא מתכוון לעיסה הדביקה, האפורה והדומה בטעמה ובערכיה התזונתיים למרגרינה שניתן למצוא במקררים בסופר (כדאי לקרוא כאן כדי להחכים על גודל הזוועה). זה פשוט לא חומוס. זה יצור כילאיים תעשייתי שנולד בחטא וחי בחטא, מוציא שם רע לחומוס ולצערי הופך לחוויית החומוס הראשונה של נוצרים רבים לא עלינו מעבר לים – שייטעמו את התועבה האיומה הזאת ולא ייגעו יותר בחומוס לעולם רחמנא ליצלן. לאותן נשמות אבודות שצורכות את הרעל הזה אני קורא כאן קריאה נרגשת – בני ישראל! שימרו על החומוס והצילו אותו מציפורני מקררי הסלטים וחברות הסלטים החמדניות!!

ואת הקטע הזה נסיים בשיר, שאומר הכל יותר טוב:

אז איך מכינים חומוס

חז"ל אמרו סוף מעשה במחשבה תחילה. ובכך, הרעיון להכין חומוס צריך להתחיל ולנבוט לפחות 24 שעות לפני סיפור המעשה עצמו, עם השרייה של הגרגירים והכנתם לבישול, יחד עם וידוא כי כל חומרי הגלם המשובחים ביותר אכן בנמצא ואכן באיכות מספיקה.

על 3 דברים עומד החומוס:

  • גרגירים. כן, איכות הגרגירים משנה. נא לקנות גרגירים בחנויות בהן אוהבים את הגרגיר, ולא בסופר שם דוחפים אותם לשקית אטומה בה לא ינשמו. גרגירים טובים קונים משק יוטה פתוח בחנות של תבלינים וגרגירים. יש המון המון המון זנים של חומוס – מה שאתם צריכים למצוא להכנת החומוס הטוב ביותר הוא גרגיר כמה שיותר קטן (בגודל של אפונה ואפילו קטן מזה) עדיף מזן הדס – אבל ממש ממש לא חובה. חשוב מאוד שתעשו חומוס מגרגירים קטנים!
  • טחינה. גם על הטחינה נכתב כאן לא מעט, ונסכם במילים האלה: טחינה סמל היונה או טחינת הגמל הן הטובות ביותר לחומוס לדעתי, עם עדיפות לגמל. ניתן להתפשר גם על טחינת הנסיך, אבל לא לרדת יותר נמוך משם. כדי לבדוק שהטחינה טובה פותחים אותה ומסתכלים – אם הטחינה אחידה היא טובה, אם הטחינה נפרדה לשכבת נוזל שנמצאת מעל הטחינה – לזרוק לפח, הטחינה שלכם לא טרייה.
  • שמן זית. על שמן זית באמת שאפשר ללמוד בלי סוף, ואתם מוזמנים לעשות את זה. אחרי שתלמדו כל מה שיש ללמוד על כבישות, אחוזי חמיצות, זני זיתים, צורות עיבוד וכדומה – אתם מוזמנים פשוט לטעום את השמן שלכם. כן, לטעום. לפתוח את הבקבוק ולקחת שלוק קטן. טעים? השמן זית שלכם אחלה. לא טעים? חרא שמן. ההעדפה שלי לשמן זית בכל הקשור לחומוס הוא ללכת עם שמן כמה שיותר אגרסיבי – כלומר מזיתים סוריים, שמן עכור ולא צלול, בעל צבע כמה שיותר ירוק. יש לו טעם חריף וחזק ולטעמי הוא האידיאלי למשימה הזאת ובכלל. את השמנים הטובים ביותר תמצאו בכפרים ערביים ובצפון. בסופר תמצאו גירסאות חיוורות הרבה יותר, וגם לא תוכלו לטעום לפני הקנייה. בשווקים יש הרבה שמנים טובים, אבל חייבים לטעום לפני הקנייה כדי לראות שלא מוכרים לכם שמן סויה. אם המוכר בשוק לא נותן לכם לטעום – אל תקנו. תעדיפו שמנים מקומיים על שמנים מיוון או ספרד, שהם עדינים יותר.

אחרי שווידאתם שכל חומרי הגלם שלכם באיכות טובה, תתחילו להשרות את הגרגירים הקטנים שלכם.

אוספים את הגרגירים היבשים בקערה גדולה

מוסיפים כפית אבקת אפייה על כל חצי קילו חומוס יבש. לא צריך לדייק

מכסים את הגרגירים במים

אחרי כמה שעות הגרגירים יספגו את המים ויתנפחו מאוד

ואז מוסיפים עוד מים ומכסים את הגרגירים שוב

אחרי לילה של השרייה הגרגירים יספגו את המים הנוספים וייראו ככה

ואז מעבירים אותם למסננת ושוטפים אותם היטב ממי ההשרייה

מכניסים את הגרגירים לסיר ומכסים במים חדשים, ומרתיחים

כשהסיר יתחיל לרתוח הוא יתמלא בקצף

את הקצף הזה תסירו עם כף מחוררת, ותזרקו

אחרי שתסירו את הקצף תנו לגרגירים להתבשל לפחות שעתיים, ואפשר לתת להם להתבשל עד ארבע שעות ואפילו יותר. ככל שהם יתבשלו יותר הם יהיו רכים יותר, ויניבו חומוס קטיפתי יותר. כדי לבדוק שהגרגירים שלכם מוכנים, תוציאו אחד מהסיר ותנסו למעוך אותו עם שתי אצבעות. כשהחומוס יהפוך למעין פירה בלחיצה קלה – העסק מוכן. כבו את האש ותנו לגרגירים לנוח בתוך המים החמים עד להכנת החומוס עצמו. אל תסננו ואל תשטפו את הגרגירים! החום של החומוס שלכם יגיע מהגרגירים, וייספק למנה חום עדין ומושלם. גם במי הבישול אפשר להשתמש כדי לדלל את החומוס, אבל זה ממש לא חובה.

המתכון הסודי

חומוס זה עניין של לב. המינונים בין הגרגירים לטחינה ולשמן הזית הם עניין אישי, ומתפתח עם הזמן. כשאני מכין חומוס אני לא מודד את הכמויות והולך לפי העין, אבל כל אחד צריך נקודת התחלה – והנה נקודת ההתחלה שאני מציע:

4 כוסות של גרגירים חמים

1.5 כוסות של טחינה גולמית משובחת (הנוזל מסביב לטחינה בתמונה הגיע מהגרגירים שהיו קודם לכן בכוס)

יוצקים למעבד מזון

ומכסים עם חצי כוס שמן זית איכותי

טוחנים לעיסה במרקם גס מאוד

מוסיפים חצי כוס מים (לא מהברז, מינרליים או מסוננים או מי בישול) יחד עם רבע כף מלח גס. המרקם עדיין גס מאוד

מוסיפים עוד רבע כוס מים וטוחנים - שימו לב שאני זהיר עם המים, כי כשהחומוס נעשה דליל מדי אין דרך חזרה

ממשיכים לטחון עד שמתקבל חומוס במרקם חלק, עם טעם עשיר. אם החומוס תפל - מוסיפים מלח

איפה הלימון, תשאלו? איפה הפלפל? הכמון? הפפריקה? השום? עזבו אתכם משטויות. חומוס זה גרגירים, טחינה, שמן זית ומלח (קצת!) כל המוסיף גורע. אני מפציר בכם לנסות את החומוס הזה ואחר כך להגיד לי שאני טועה. בא לכם עוד טעמים לצד החומוס? מעולה. בשביל זה המציאו את הזיתים, החמוצים, הירקות הטריים, פלחי הבצל, עלי הגפן וכל שאר הדברים שאפשר להגיש לצד מנת חומוס אלוהית שכזו.

להגשה קחו לכם קערה עמוקה, קערת מרק, ומלאו אותה בחומוס. תוסיפו מהסיר גרגירים חמים, וכסו בשמן זית. זה אמור להיראות ככה:

מנת חומוס, כמו שאלוהים התכוון

קחו את המנה הזאת, לצד צלחת של ירקות טריים וחתוכים עם מלח גס מלמעלה, כמה פיתות עבות מהמאפייה – אין יותר טוב מזה.

הערה חשובה: אל תטחנו את החומוס מראש. אחרי שהחומוס נטחן, הוא מתחיל בהליך מהיר של הידרדרות בטעם. בחצי השעה הראשונה לאחר הטחינה הוא הטוב ביותר, ומשם הוא הולך ומאבד טעם. צריך פשוט לטחון אותו ולאכול מייד. אל תשמרו במקרר, אם יצאה לכם כמות גדולה – תזמינו חברים. תחלקו את העושר. שהות במקרר ממש לא עושה לו טוב. אגב, חומוס טרי וטוב לא שורד יותר מיומיים במקרר. זה דרכו של החומוס לומר לנו תאכלו אותי מייד. חומוס של מותג מסחרי ישרוד יותר מחודש במקרר, וזה עוד אינדיקציה למרחק האדיר של החומוס התעשייתי מהמוצר המקורי.

מה עושים עם הגרגירים שנשארו?

אחרי שתסיימו לאכול את החומוס, תעשנו סיגריה, תלטפו את הבטן ותיזכרו כמה החיים טובים, תיזכרו גם בגרגירים שעוד נשארו בסיר. אפשר לארוז אותם בקופסה עם מי הבישול ולהכין את אותו הדבר מחר, אבל אם לא בא לכם לאכול את אותו החומוס כל השבוע, ניתן לאחסן אותם בדרך חכמה יותר – הקפאה. הקפאה הורסת להם את המרקם, אבל כשמכינים מהם חומוס ממילא טוחנים להם את הצורה.

במקום להקפיא את כל הגרגירים במנה אחת ולקבל בלוק קפוא של גרגירים בפריזר, עדיף לארוז אותם במנות קטנות. ככה תוכלו לדאוג לכך שתמיד יהיה לכם חומוס זמין, במרחק שימוש אחד במעבד המזון, ולא תצטרכו יותר לקנות חומוס מקופסה כמו שאר הכופרים. איך עושים את זה? זה מאוד פשוט.

לוקחים כוס

מכניסים לתוכה שקית ניילון של סנדביצ'ים, כמו שמכניסים שקית לפח זבל - עם הפתח מלמעלה

ממלאים בגרגירים

קושרים

ומוציאים

את השקיות מקפיאים, וזה נשמר חודשים על גבי חודשים. ככה תדעו בדיוק איזה כמות יש בכל שקית (כוס) וככה תוכלו להפשיר בדיוק את הכמות שאתם צריכים.


פסטה עגבניות עם כדורי בשר ארומתיים

יום ראשון 3 בינו', 2010

בישול זה ללא ספק סוג של ריפוי בעיסוק, אבל אינו מהווה תחליף לסוגים אחרים של ריפוי, בעיקר ריפוי בחוסר עיסוק. בין הרוסיה הגדולה לקטנה חוסר עיסוק הפך למצרך נדיר, מין סוג של פטריית כמהין נדירה שצריך להיות חזיר אמיתי כדי למצוא אותה, בעל אף רגיש וחושים חדים. אותה חזירות דוחפת אותי ליעילות שמתגברת עם הזמן, וכך לאחר שתמיד הבטחתי לעצמי שלא אהפוך לאחת מאותן עקרות בית שמבשלות סיר ענק כדי לא לבשל יותר כל השבוע (מה שאני אוהב לקרוא לו בישול מתוך כורח) מצאתי את עצמי מכין כמויות דמיוניות של פסטה, ודוחס אותן לקופסאות פלסטיק במקרר. שיהיה.

כך הגעתי לפסטה הזאת, שמשלבת בתוכה כל כך הרבה טעמים מופלאים בעיני, שאהיה יותר משמח אם את אותם טעמים תזהה יום אחד הרוסיה הקטנה בתור "טעם של בית". אם זה הבית שאוכל להקים לה, אהפוך לעקרת בית שמחה מאוד. המתכון הזה הוא לקילו של פסטה. אני מבטיח לכם שתאכלו ממנו שבוע שלם ולא יימאס לכם אפילו קצת.

פסטה עגבניות עם כדורי בשר. תמיד יהיה למנה הזאת טעם טוב יותר בבית

כדורי בשר ארומתיים

הקסם של הפסטה הזאת הוא בתיבול השונה בין הרוטב לבשר. הרוטב נותן טעמים של רוטב עגבניות כמו שהוא צריך להיות, קלאסי וטוב. כדורי הבשר מקבלים תערובת של תבלינים שהופכת כל כדור לקפסולה כיפית של טעמים מפתיעים. לקפסולות האלה תצטרכו קילו וחצי של בשר בקר טחון, 7-8 ענפי רוזמרין טרי, כ-20 ענפי טימין טרי, מלח, פלפל ומשהו בין חצי לראש שום.

מכניסים את כל התבלינים והשום למעבד מזון

טוחנים בסיוע של מעט שמן זית עד שהכל קצוץ דק

מוסיפים את התבלינים לבשר

ולשים בידיים עד שמתקבלת תערובת אחידה

את כל הדבר היפה הזה שמים במקרר לשעה לפחות כדי שהבשר יספוג את הטעמים. בינתיים מתחילים לעבוד על הרוטב.

רוטב עגבניות פשוט עם חציל

כדי להכין את רוטב העגבניות תצטרכו 2-3 בצלים גדולים, חצי ראש שום, חציל בלדי בינוני, קופסה של עגבניות מרוסקות, 8-9 עגבניות טריות.

מתחילים עם הבצלים קצוצים גס בסיר עם מעט שמן זית

כשהבצל מתרכך מוסיפים את השום הקצוץ גס ואת החציל שחתכנו לקוביות. לא מוסיפים עוד שמן בשביל החציל, שיסתדר עם מה שיש

כשהחציל מתרכך מעט עוצרים את הטיגון עם קופסה של עגבניות מרוסקות

מוסיפים גם את העגבניות הטריות חתוכות לפלחים

מבשלים עד שמתקבל סיר רוטב עגבניות טעים, עם צבע טוב, שמבעבע בשמחה וממלא את הבית בריח טוב

שימו לב שלא הוספנו בכלל עשבי תיבול לרוטב העגבניות. הסיבה היא שעשבי התיבול שלנו נמצאים כבר בתוך כדורי הבשר. אם היינו מוסיפים עשבי תיבול לרוטב עצמו היינו מאבדים את הניגוד בין הבשר לרוטב.

הכדורים מתבשלים ברוטב

כשתערובת הבשר נחה במקרר מספיק זמן, הגיע הזמן לעשות לה היכרות עם הרוטב החם. למעשה, הרתחה בתוך הרוטב יהיה הבישול היחיד שהכדורים יקבלו. לכן חשוב לעשות כדורים קטנים ככל האפשר – גם יותר כיף לאכול אותם קטנים וגם הם יתבשלו בצורה מהירה ויעילה יותר. בכדורים אין כל סוג של ביצה/קמח/פירורי לחם, כי 1. הם לא קציצות ו-2. פשוט לא צריך. מה שכן, כדאי להתייחס לכדורים בעדינות כל עוד הם לא מבושלים, כדי שלא יתפרקו ונקבל בולונז.

לשים כדורים בידיים ומוסיפים לאט לאט לתוך הסיר עד שהוא מתמלא. כשמסיימים שכבה אחת מערבבים אותה בעדינות רבה לתוך הרוטב וממשיכים. כשכל הבשר בפנים מכסים את הסיר ומבשלים על אש קטנה 30-40 דקות

כשהסיר שלכם נראה ככה הוא מוכן

אחרי שהרוטב מוכן מתחילים להכין את הפסטה. עדיף תמיד שהרוטב יחכה לפסטה ולא להיפך

כשיש לכם פסטה מוכנה ומסוננת, תחזירו אותה לסיר ותערבבו אותה עם הרוטב. אגב, אל תשימו שמן במים של הפסטה. זה לא נחוץ וסתם גורם לפסטה להיות משומנת ולתפוס פחות רוטב. זהו, זה הסיפור בגדול. שווה ביותר, נשמר הרבה זמן ולא משעמם כמנה מחוממת. אחלה צהריים לקחת לעבודה.

חישוב עלות המזון

הבשר הוא מן הסתם החלק היקר והא עלה כ-70 שקל. הפסטה עלתה 6.6 שקלים (אני מודה שקניתי פסטה של 3 בעשר, פחות איכותי מברילה אבל במתכון הזה זה לא כזה קריטי). התבלינים ושמן הזית תומחרו ב-3 שקלים. העגבניות המרוסקות עלו 4 שקלים אצל רמי לוי (המלך), העגבניות, הבצל והחציל עלו 8 שקלים. כל זה מוציא משהו כמו 15 מנות, ככה שלמנה זה יוצא עלות מזון של כ-6.1 שקלים.


קדירת בשר עם אורז בניחוח תימני

יום שבת 26 בדצמ', 2009

אני שונא סלרי. מספרים על סלרי שהוא מאכל בעל ערך קלורי שלילי – כלומר הליך הלעיסה והעיכול של הדבר הזה מוציא יותר קלוריות ממה שהוא מכניס. מבחינתי זה פשוט אומר שאין כל סיבה לאכול אותו, והסלידה שאני חש כשאני מתעקש ללעוס את אחד הגבעולים שלו היא פשוט הדרך של הגוף שלי לציין כי אם אוכל יותר מדי פשוט אבזבז יותר מדי קלוריות ואמות. כלומר, לא סתם מדובר במאכל לא מוצלח – אלא בסכנת חיים.

אבל מה לעשות – הסלרי הוא השלישי בשילוש הצרפתי הקדוש של ירקות ארומתיים לצד הבצל והגזר. והאמת, הצרפתים בדרך כלל לא טועים. כלומר, באוכל הם לא טועים. ההתעקשות שלהם לקנות דירות באשדוד סתם לא מובנת. עם בוא החורף מגיע גם הסלרי, אבן יסוד במרקים, צירים ותבשילי קדירה. אני מבטיח לכם, כשמבשלים אותו בישול ארוך, לא מרגישים שיש שם סלרי. הוא משתלב בטעמים האחרים ומוסיף טעמים מופלאים לתבשיל.

הקדירה תקום ותיפול לא על הסלרי לבדו. צריך גם סיר גדול וטוב, כזה שמתחמם בצורה שווה ומסוגל להתלהט לטמפרטורות גבוהות ולהיכנס בשלמותו לתנור (כלומר ללא ידיות פלסטיק). אם יש לכם כסף, לכו על סיר יציקת ברזל – אין לו מתחרים. אם אתם בשלב קצת יותר מצומצם של המיתון, לכו על יציקה של משהו אחר.

התהליכים שחשוב לזכור בקדירות בשר, ובכלל במתכוני בישול בשר בנוזל כלשהו – צריבה טובה. למה צריבה? כדי ליצור את ריאקציית מיילרד בבשר (זה ריאקצייה כימית בין חומצת אמינו לסוכר, כנסו ללינק אם מעניין אתכם, בגדול זה הופך את הבשר למתוק יותר), לתת לבשר צבע עמוק יותר (וחוויית הצבע הופכת את ההנאה מהאוכל לגדולה יותר), ויצירת ניגוד בין מרקם וטעם הבשר מבחוץ לבין טעמו מבפנים, מה שהופך את הטעם למורכב יותר. איך צורבים? הכל עניין של טמפטורה טובה, פיזור חום, זהירות מצפיפות יתר בסיר וקצת סבלנות. למרות האמונה הרווחת כי צריבה "אוטמת" את הבשר – זה לא נכון. נוזלים תמיד ייכנסו וייצאו מהבשר, אלא אם כן אתם עוטפים אותו בניילון נצמד.

התוצר המוגמר. קדירת בשר עם אורז שלא מביישת אף אחד

התוצר המוגמר. קדירת בשר עם אורז שלא מביישת אף אחד

כדי להכין את הקדירה היפה הזאת תצטרכו 1.7 קילו בשר בקר לבישול ארוך חתוך לקוביות גדולות סטייל גולאש (כל סוג יתאים), כוס אורז יבש, 3-4 כוסות ציר בקר (כאן תלמדו אין להכין אותו). 7 גבעולי סלרי, 5 גזרים, 3 בצלים גדולים, פלפל צ'ילי אחד וחוויאג' למרק.

צריבת הבשר

קחו את סיר התבשילים הגדול שלכם, ושימו אותו על הלהבה הכי גדולה שיש לכם בגז.המטרה היא לחמם אותו לטמפרטורה הכי גבוהה שניתן.

כשהסיר ממש חם, תכניסו אליו 2-3 כפות של שמן זית, תלוי בגודל הסיר

מכניסים את הבשר לסיר, אבל משאירים רווחים בין נתחי הבשר. עושים את זה כדי לשמור על הטמפרטורה הגבוהה. צפיפות יתר בסיר תוריד את הטמפרטורה ותמנע צריבה טובה. אני עשיתי את זה בשתי נגלות למרות שיש לי סיר ענק

משאירים את הבשר לפחות דקה בלי לגעת בו, וכשהופכים אותו רואים את הצריבה החומה והיפה שקיבלנו. אחרי שמסיימים לצרוב את הבשר מכל הצדדים מוציאים אותו מהסיר ונותנים לו לנוח בצד

הבסיס לתבשיל

הרעיון של קדירה היא בישול ארוך של בשר בתוך נוזל. אפשר לבשל בשר בכל נוזל, אבל אם כבר נוזל אז שיהיה טעים, לא? אז כדי שיהיה טעים בונים עליו הרבה שכבות של טעמים. הטעמים האלה מגיעים מירקות, ציר, תבלינים, יין, או כל תוספת טעם אחרת שתשתלב שם. במקרה שלנו מדובר בירקות, ציר בקר וחוויאג' למרק, שהוא סוג של תבלין קסם לקדירות מהסוג הזה.

אחרי שהוצאנו את הבשר מוסיפים את הסלרי, הגזר, הבצל והצ'ילי חתוכים קטן ונותנים להם להפריש נוזלים ולהצטמצם

מוסיפים 2 כפות גדושות של חוויאג' למרק, מלח ופלפל

מוסיפים 2 כפות גדושות של חוויאג' למרק, מלח ופלפל

נותנים לחוויאג' להיטגן קצת ולהיטמע בתערובת, עד שכל הבית מריח כמו מרקיה בראש העין

מוסיפים ציר בקר ומגרדים טוב טוב את תחתית הסיר כדי לקבל בתוך הנוזל את כל המשקעים של הבשר

למה ציר? פשוט כי ציר מעמיק מאוד את הטעמים של התבשיל. אפשר להוסיף נוזלים אחרים עם טעם, כמו יין או אפילו מיץ אבל כשהולכים על המתכון הזה מומלץ לדבוק בציר. במיוחד משום שאף נוזל אחר לא ממש יחמיא לחוויאג'. אפשר להוסיף מים במקום ציר, אבל זה סתם ידלל את הטעמים שלנו, ואנחנו רוצים לקבל בסוף טעמים מרוכזים, חזקים וטובים.

מחזירים לסיר את הבשר, ואת הנוזלים שהבשר הפריש בזמן שהוא נח. מתרגשים מהצבע

מכסים את הסיר ומכניסים לתנור בטמפרטורה של 180 מעלות לשעתיים לפחות. אפשר גם הרבה יותר

כשהסיר יוצא מהתנור הבשר אמור להיות רך מאוד, והנוזלים מצומצמים כמעט לגמרי. אם נשארים נוזלים בסיר אפשר להחזיר את הסיר לכיריים עד שהתבשיל מסמיך

מוסיפים אורז מבושל ונהנים מארוחה חורפית וכיפית במיוחד

חישוב עלות המזון

הדבר היקר כאן (חוץ מהסיר) זה הבשר. הקצב בפינה לקח ממני 110 שקלים על 1.7 קילו בשר. את הירקות תמחרתי ב-8 שקלים, והאמת זה ככל הנראה תמחור מוגזם, ואת האורז הציר והחוויאג' תמחרתי ב-5 שקלים נוספים. בסך הכל זה יוצא 10.3 שקלים למנה, בהנחה שהסיר שלכם מאכיל 12 איש – ורוב הסיכויים שהוא יאכיל יותר.


פאי שוקולד דקדנטי במיוחד – לפי מתכון של קרין גורן

יום שני 21 בדצמ', 2009

המשפחה האשכנזית הקלאסית היא גוף מצומצם ואיכותי, בלי יותר מדי אחים, ילדים, בני דודים, וכל מיני זקנים מוזרים שלא ברור איך הגיעו לשם. ניתן לומר שהתלאות שעברנו באירופה גרמו לנו להיות ממוקדים יותר, מצומצמים יותר, יעילים יותר אם תרצו במישור המשפחתי. בין אם מדובר בנסיבות חיצוניות מצערות או אחרות, המשפחה האשכנזית הממוצעת לא חורגת מהמודל אותו מתארת הרוסיה הגדולה בתור "בן, בת פסנתר וכלב".

לא כך במשפחה שלי. במשפחה שלי היו חייבים להיות חכמים יותר מכולם. חבורה של אידיאולוגים מרגיזים שהגיעו לישראל בשנות ה-30 לפני שהתחילו לקטול אותנו בקילוגרמים באירופה, והביאו את כל האחים וכל המשפחה – וכמובן שכולם גם שומרים על קשר. כך, מצאתי את עצמי חלק ממשפחה אשכנזית שבה ליל סדר עם 40 איש נחשב למצומצם. השיא המשפחתי מגיע אלינו כל חנוכה, אז, לפי המסורת המשפחתית הארוכה מאוד מאוד, מתאספים כל ילדיו של סבא שלמה (או דמות מיתולוגית אחרת, סלחו לי אם אני לא מדייק בטרמינולוגיה), לחגוג את יום ההולדת שלו (!) בכל שבת ראשונה של חנוכה – וזה למרות שהאיש עצמו מת אי שם בשלהי הסוציאליזם.

אבל בתכל'ס, זה לא מה שמרגיז אותי. כלומר, זה די נחמד המפגשים האלה ומאז שאני איש משפחה אני די נהנה מהם. הבעיה היא שלמרות שאני מבשל לכל המשפחה המצומצמת מאז גיל 12 ארוחות שלמות, מעולם לא הצלחתי להכניס מנה מיתולוגית לאירוע משפחתי רחב. אף פעם לא הגעתי למצב שבו יגידו לי, "שמע אתה חייב לתת לי את המתכון של ה…" או "באנו רק בגלל ה… שלך". ונכון, זה תמיד נחמד לבשל למען הבישול, אבל מה רע בקצת קרדיט? קצת כבוד? קצת יראה?

לכן בתחלופת המיילים לפני מסיבת החנוכה האחרונה, כששאלתי מה להביא ואמרו לי "עוגה", די התבאסתי. אני לא טוב במתוקים. אני לא אוהב מתוקים. אני לא מבין מתוקים. כל ההשכלה שלי בשוקולד נבעה אך ורק מאיסוף מתכונים שאם אבשל אותם לנשים הן ישכבו איתי במינימום זמן. חשבתי כבר לקנות איזה עוגה בדרך ולחכות לשנה הבאה, ואז נזכרתי במתכון של קרין גורן לפאי שוקולד שחבל על הזמן.

הפאי המוכן. אם כבר שוקולד, אז ככה

הפאי המוכן. אם כבר שוקולד, אז ככה

מכינים בצק

כמו שתראו במתכון של הגברת גורן, כל פאי צריך קלתית בצק פריך שתלכוד את המילוי. אני הבנתי את זה רק בדרך הקשה. בנסיון קודם שלי להכין עוגת גבינה יצקתי לי את כל התערובת המוכנה לתבנית קפיצית וראיתי איך כל הנוזל מטפטף לאיתו ברווח שבין שולי התבנית לבסיס. בקיצור, צריך בצק.

זה מסוג המתכונים הבסיסיים לבצק פאי מתוק שתמיד כדאי לשמור. אפשר להכין אותו גם בכמויות גדולות ולשמור בפריזר למתי שלא יהיה לכם אכפת מהמראה החיצוני שלכם.

לבצק תצטרכו: 200 גרם חמאה, שקית של 100 גרם אבקת סוכר (סוכר רגיל לא יהיה טוב כאן בגלל המרקם), ביצה ו-300 גרם קמח.

מקציפים את החמאה והסוכר עד שהם הופכים לתערובת קרמית ואחידה

מקציפים את החמאה והסוכר עד שהם הופכים לתערובת קרמית ואחידה

מוסיפים את הביצה ו-100 גרם קמח וממשיכים לערבל עד שמקבלים סוג של בלילה

מוסיפים את הביצה ו-100 גרם קמח וממשיכים לערבל עד שמקבלים סוג של בלילה

מוסיפים את שאר הקמח ומערבלים מעט עד שהקמח נטמע בתערובת. אחר כך לשים מעט בידיים עד שהתערובת הופכת לבצק. אם התערובת רטובה ודביקה מדי אפשר להוסיף עוד קמח (ובדרך כלל צריך)

מוסיפים את שאר הקמח ומערבלים מעט עד שהקמח נטמע בתערובת. אחר כך לשים מעט בידיים עד שהתערובת הופכת לבצק. אם התערובת רטובה ודביקה מדי אפשר להוסיף עוד קמח (ובדרך כלל צריך)

מוציאים את הבצק ועוטפים וניילון נצמד. מכניסים למקרר לשעה שעתיים עד שהבצק קשה מאוד

מוציאים את הבצק ועוטפים בניילון נצמד. מכניסים למקרר לשעה שעתיים עד שהבצק קשה מאוד

כמה דברים חשובים: 1. לא לעבד את הבצק יותר מדי! אם תתחילו ללוש וללוש תקבלו מרקם של בצק שמתאים ללחם, והבסיס שלכם יהיה קשה ולא נעים. חייבים לתת לבצק זמן לנוח במקרר. 2. הבצק הזה מכיל הרבה חמאה, וצריך לתת לחמאה זמן להתקרר ולהתקשות כדי שנוכל לעבוד עם הבצק אחר כך.

אפיה ראשונה של הבצק

אחרי שעה-שעתיים מוציאים את הבצק מהמקרר.

שמים את הבצק על נייר אפייה ומכסים בעוד נייר אפייה. ככה הבצק לא יידבק למערוך כשנרדד אותו

שמים את הבצק על נייר אפייה ומכסים בעוד נייר אפייה. ככה הבצק לא יידבק למערוך כשנרדד אותו

מרדדים את הבצק לעובי של קצת פחות מסנטימטר וקצת יותר מחצי סנטימטר

מרדדים את הבצק לעובי של קצת פחות מסנטימטר וקצת יותר מחצי סנטימטר

בודקים שהבצק גדול יותר מהיקף התבנית. משתמשים בתבנית קפיצית פשוטה (את זאת קניתי בבני ברק ב-20 שקל)

בודקים שהבצק גדול יותר מהיקף התבנית. משתמשים בתבנית קפיצית פשוטה (את זאת קניתי בבני ברק ב-20 שקל)

מורידים את נייר האפייה העליון והופכים בזהירות את הבצק לתוך התבנית, המשומנת במעט חמאה. מצמידים בזהירות לתבנית. אם מפספסים וקורעים את הבצק - לא נורא, תמיד אפשר לתקן

מורידים את נייר האפייה העליון והופכים בזהירות את הבצק לתוך התבנית, המשומנת במעט חמאה. מצמידים בזהירות לתבנית. אם מפספסים וקורעים את הבצק - לא נורא, תמיד אפשר לתקן

מקלפים בזהירות את נייר האפייה ומתחילים לתקן את הבצק. הטריק זה לקחת את חתיכות הבצק שנשארו בחוץ ולתקן איתם את כל הקרעים והמקומות בהם הבצק דק מדי כדי להביא את הכל בערך לעובי אחיד

מקלפים בזהירות את נייר האפייה ומתחילים לתקן את הבצק. הטריק זה לקחת את חתיכות הבצק שנשארו בחוץ ולתקן איתם את כל הקרעים והמקומות בהם הבצק דק מדי כדי להביא את הכל בערך לעובי אחיד

על הדרך עוברים עם סכין ומיישרים את השוליים של הבצק. הם צריכים לעלות עד חצי מגובה התבנית

על הדרך עוברים עם סכין ומיישרים את השוליים של הבצק. הם צריכים לעלות עד חצי מגובה התבנית

וככה זה נראה כשזה מוכן

וככה זה נראה כשזה מוכן

לפני שמכניסים את הבצק לאפייה ראשונה, צריך לדאוג שהוא לא יתפח באפייה ויהפוך לעבה. עושים את זה על ידי חירור תחתית הבצק עם מזלג – והוספת משקל על הבצק בזמן האפייה.

מכניסים לתבנית את נייר האפייה שפעם שימש אותנו לכיסוי הבצק בזמן הרידוד. עליו שמים פשוט שעועית יבשה, כדי שתפעיל משקל על הבצק כדי שלא יתפח בתנור

מכניסים לתבנית את נייר האפייה שפעם שימש אותנו לכיסוי הבצק בזמן הרידוד. עליו שמים פשוט שעועית יבשה, כדי שתפעיל משקל על הבצק כדי שלא יתפח בתנור

את כל הסיפור הזה מכניסים לתנור בחום של 180 מעלות בלי טורבו ל-15 דקות (על הדקה). הבצק לא אמור להזהיב אלא רק להתייצב ולהתקשות קצת.

מישהו אמר שוקולד?

למלית של הפאי הזה תצטרכו: 250 גרם שוקולד (השתמשתי בשוקולד פרה מריר, הוא ממש אחלה במתכונים כאלה), 150 גרם חמאה, טיפה של מלח (תמיד תכניסו קצת מלח לקינוחים. זה מאזן את הטעמים), 2 ביצים, 2 חלמונים, ו-50 גרם או חצי כוס סוכר לבן רגיל.

מתחילים עם הביצים, החלמונים והסוכר בקערה

מתחילים עם הביצים, החלמונים והסוכר בקערה

מתחילים להקציף את הכל יחד

מתחילים להקציף את הכל יחד

וממשיכים להקציף כשהתערובת נהיית בהירה יותר ומקבלת נפח

וממשיכים להקציף כשהתערובת נהיית בהירה יותר ומקבלת נפח

מסיימים אחרי 5-8 דקות של הקצפה במהירות גבוהה אחרי שהביצים הופכות לתערובת קרמית, אוורירית ובהירה מאוד

מסיימים אחרי 5-8 דקות של הקצפה במהירות גבוהה אחרי שהביצים הופכות לתערובת קרמית, אוורירית ובהירה מאוד

במקביל לכל ההקצפה הזאת נותנים לשוקולד זמן להתחיל להפוך לנוזלי, יחד עם החמאה והמלח מעל סיר של מים רותחים. המהדרין מרתיחים סיר על הכיריים ושמים עליו קערה נוספת בה ממיסים את השוקולד. זה טכניקה שנקראת באן מארי, והיא למעשה הטכניקה היחידה להמסה של שוקולד כמו שצריך. כל טכניקה אחרת (סיר על כיריים, מיקרוגל וכו') פשוט תשרוף לכם את השוקולד ותהפוך אותו ללא אכיל.

קיצור הדרך שלי: במקום סיר על כיריים קחו קערה גדולה ועמידה לחום, מלאו אותה במים רותחים מהקומקום ותמיסו את השוקולד בתוך קערת נירוסטה שנייה ששוחה לה במים החמים.

השוקולד, החמאה והמלח נמסים בבאן מארי של עצלנים

השוקולד, החמאה והמלח נמסים בבאן מארי של עצלנים

החמאה נמסה מהר יותר מהשוקולד

החמאה נמסה מהר יותר מהשוקולד

אבל אחרי ערבוב קל מקבלים תערובת שוקולד מומס אחידה

אבל אחרי ערבוב קל מקבלים תערובת שוקולד מומס אחידה

את תערובת השוקולד יוצקים לתערובת הביצים בזהירות

את תערובת השוקולד יוצקים לתערובת הביצים בזהירות

ומקפלים בעדינות כדי לא לאבד את כל הנפח שבנינו בעמל רב בתערובת הביצים

ומקפלים בעדינות כדי לא לאבד את כל הנפח שבנינו בעמל רב בתערובת הביצים

התערובת מתחילה להתאחד בקיפולים עדינים

התערובת מתחילה להתאחד בקיפולים עדינים

ומקבלים קרם שוקולד עשיר ואוורירי מאוד

ומקבלים קרם שוקולד עשיר ואוורירי מאוד

את התערובת מעבירים לתבנית עם בסיס הבצק החצי אפוי

את התערובת מעבירים לתבנית עם בסיס הבצק החצי אפוי

את הדבר היפה הזה מכניסים לתנור שנשאר דולק על 180 מעלות לאפייה קצרה של 20 דקות. איך יודעים שהעסק מוכן? בצדדים של המלית יופיעו סדקים, והפאי יקבל מעין קרום דק של מלית אפויה. מה שחשוב זה לדאוג שהמלית לא תהיה אפויה לחלוטין, וכשתנענעו את התבנית עדיין תהיה תנועה מעט נוזלית במרכז.

הפאי מוכן

הפאי מוכן

אחרי שמוציאים את הפאי מהתנור תנו לו לעמוד איזה חצי שעה, להתקרר ולהתייצב. בתכל'ס, לא רע בכלל להגיש אותו כמו שהוא. אם בא לכם להשקיע אפשר להוסיף קצפת או כדור גלידה, או איזה פרי טרי שהולך עם שוקולד (כמו פרוסות של תפוזים), או שאתם יכולים להגזים לגמרי כמוני, לשים עוד מים בקומקום ולהמיס עוד 2 חבילות שוקולד מריר. השוקולד, מעבר לטעם, מוסיף לעוגה ברק של מיליון דולר – והופך את העוגה לאחד הדברים המחרמנים ביותר עלי אדמות למין הנשי. שיהיה בהצלחה.

הפאי עם ציפוי השוקולד המחרמן

הפאי עם ציפוי השוקולד המחרמן

את פאר היצירה הזה הגשתי במסיבה שנערכה בסוף השבוע שעבר. אף אחד לא שאל אותי מה המתכון. הסבתות ניצחו שוב – אבל אני עוד לא אמרתי את המילה האחרונה. נתראה בשנה הבאה.


מחית גזר ומחית קישוא – אוכל ראשון לתינוקות

יום חמישי 17 בדצמ', 2009

babyfoodlogoגם רוסיות קטנות צריכות לאכול. אחרי 4 חודשים שכל מה שהילדה שלי הכירה זה סימילאק, הגיע הזמן להתחיל לגמול אותה מהאבקות ולהכיר את הטעמים האמיתיים של העולם. מרגש, נורא. האמת היא שאפילו אין לי מושג שהיא באמת מוכנה לשלב החדש והמרגש הזה בחיים שלה – למרות שלפי משרד הבריאות זה בסדר.

בעצם, מקורות האינפורמציה שלי לכל הסיפור הזה הוא המסמך הזה של משרד הבריאות שלפיו אני בדרך כלל מכריע את הסתירות בין מקורות המידע השונים. מקורות מידע אחרים הם הספר הדי נחמד אבל בסופו של דבר מיותר של מיכל וקסמן טעמים ראשונים, המטפלת של הרוסיה הקטנה ("השתגעת? לתת לה אוכל בערב?") וכן מגוון רחב של אתרים ופורומים בהם מגוון מבוהל של הורים, רופאים ותזונאים.

לפי משרד הבריאות, מגיל 4 חודשים אפשר להתחיל לתת לתינוק לטעום (התינוק אמור להציג כל מיני התנהגויות שתומכות בזה כמו להחזיק את הראש ולהתחיל לאכול צעצועים אבל תעשו לעצמכם טובה ותראו את המסמך הזה עד הסוף ובעיון לפני שאתם עושים משהו). מה זה אומר לטעום? לקבל קצת אוכל, על האצבע או בטפטוף על הלשון. זה אמור להיות אוכל שהמשפחה אוכלת, כשההגיון לתפיסתי הוא להרגיל את הילד למה שיקבל אחר כך, וכן מסבירים במשרד הבריאות שאין שום בעיה לחשוף את התינוק בשלב הזה לאוכל אלרגני – ואף חשיפה לגלוטן יכולה להקטין את הסיכויים של התינוק לפתח צליאק בשלב מאוחר יותר. ככה בעצם, מתיר לי משרד הבריאות לדחוף לקטנה עוף, בקר, דגים, ביצים וטחינה – פעמיים ביום! – וזה אכן כבר בתוכניות שלי בשבילה לטווח הקרוב.

אבל מה, לארוחה ראשונה החלטתי ללכת איתה על קישוא וגזר. וכאן היה שקלול של חוכמה קולקטיבית. מצד אחד מדובר בירקות הכי פחות סבירים לתגובה אלרגית על פני כדור הארץ. מצד שני, לא מתחילים איתה עם פירות והיא לא מתרגלת למתוק (האמת בינתים השתכנעתי שזה בולשיט לאחר שיחות עם הורים אחרים), ומצד שלישי לא מפחידים את הרוסיה הגדולה שצריכה לחזור הביתה ולראות את הרוסיה הקטנה מנשנשת סטייק טרטר עם חלמון ביצה חי מלמעלה.

כמה דברים חשובים: מומלץ מאוד לקנות את המוצר הזה. היות ואתם לא הולכים להכין מחית חדשה פעמיים ביממה, כדאי לשמור אותה איכשהו. ושומרים אותה עם שמירה מירבית על הערכים התזונתיים כשמקפיאים סמוך מאוד למועד ההכנה. הספרים ממליצים להקפיא כל מחית בתבנית קוביות קרח (שיהיה נוח להפשיר בדיוק מנה אחת בכל פעם), אבל בחברה הזאת לקחו את זה רחוק יותר וייצרו למעשה תבנית קוביות קרח מפלסטיק שלא מכיל חומרים רשעים (לפחות לפי הרשימה נוכחית של חומרים מסרטנים), בעלות מכסה וניתנות לנשיאה בצורה עצמאית. את שלנו קנינו בחנות הזאת ששווה ביקור בלי קשר. עניין נוסף: אל תתחילו לערבב טעמים. גם כדי שתוכלו לדעת ממה הגיעה תגובה אלרגית אם הגיעה, אבל יותר חשוב – תשמרו על הצבעים והטעמים הטבעיים של האוכל. שהתינוק שלכם לא יתחיל לחשוב שלהכל יש טעם של מחית ירקות גנרית.

מחית גזר מוכנה להיכנס להקפאה

מחית גזר מוכנה להיכנס להקפאה. צבע מדהים

מחית גזר ומחית קישוא

אנחנו מכינים מחית לתינוק, אז אין שום צורך להוסיף מלח, שמן, תיבול אחר או כל חומר טעם שהוא מעבר לירק עצמו. המטרה היא לרכך את הירק בלי שייאבד יותר מדי ערכים תזונתיים, ולטחון אותו למחית חלקה שלא תהיה מסוכנת לתינוק.

למטרה הזאת אידוי הוא הבחירה הטובה ביותר. כשאנחנו מבשלים ירק במים הוא מפריש טעמים וערכים תזונתיים למים. באידוי הירק מתבשל בתוך אדי מים, אז אמנם מאבדים קצת טעם וערכים תזונתיים – אבל זה כלום ביחס לבישול במים. בשביל זה צריך סיר אידוי. כל סיר אידוי יתאים. בין אם זה סיר הבמבוק של הדים סאם, סיר קוסקוס, או סתם מסננת שאפשר להעמיד אותה מעל סיר עם מים רותחים.

מתחילים עם כמה גזרים וקישואים רחוצים, את הגזרים מקלפים - את הקישואים לא

מתחילים עם כמה גזרים וקישואים רחוצים, את הגזרים מקלפים - את הקישואים לא

מכניסים את הירקות למתקן אידוי כלשהו, במקרה הזה סיר קוסקוס

מכניסים את הירקות למתקן אידוי כלשהו, במקרה הזה סיר קוסקוס

את הירקות מאדים עד שהם רכים מאוד. במקרה הזה זה לקח 40 דקות.

מעבירים את הקישואים המאודים למעבד מזון. אין צורך להוסיף מים, יש בקישואים עצמם מלא מים

מעבירים את הקישואים המאודים למעבד מזון. אין צורך להוסיף מים, יש בקישואים עצמם מלא מים

טוחנים את הקישואים למחית חלקה - דקה לפחות במהירות גבוהה

טוחנים את הקישואים למחית חלקה - דקה לפחות במהירות גבוהה

מעבירים למיכל ההקפאה לפי בחירתכם ומנצלים את ההדמנות לראות שאין עוד גושים בתערובת. לפרנואידים מומלץ להעביר דרך מסננת דקה

מעבירים למיכל ההקפאה לפי בחירתכם ומנצלים את ההזדמנות לראות שאין עוד גושים בתערובת. לפרנואידים מומלץ להעביר דרך מסננת דקה

שוטפים את מעבד המזון ומכניסים את הגזרים. אחרי טחינה קצרה מוסיפים לגזרים מעט מעט מים רתוחים בכל פעם עד שמגיעים למרקם טוב

שוטפים את מעבד המזון ומכניסים את הגזרים. אחרי טחינה קצרה מוסיפים לגזרים מעט מעט מים רתוחים בכל פעם עד שמגיעים למרקם טוב

אחרי שמגיעים למרקם של מחית נוזלית ממשיכים לטחון עוד דקה

אחרי שמגיעים למרקם של מחית נוזלית ממשיכים לטחון עוד דקה

את הגזרים בקוביות הקטנות שלהם כבר ראיתם בתחילת הפוסט. התוצאות הניבו 6 קוביות מוכנות מכל ירק כדי להאכיל את הילדה שלי בטעימות חדשות ב-6 היממות הקרובות. זה צריך להיות מספיק זמן כדי לחשוב על הירקות/פירות/בשרים הבאים בתור…

מה עושים עם השאריות? אחרי שמילאתם את הקוביות ודאי נשארה לכם עוד מחית בצד. אל תזרקו אותה! אפשר להוסיף אותה לכל מרק, רוטב פסטה, תערובת פשטידה או לביבות – בקיצור כל דבר שאתם מכינים לעצמכם. חבל לוותר על כל הטעמים והערכים התזונתיים שחילצתם מהירקות האלה.

והערה אחרונה חשובה: אני לא רופא, לא תזונאי, אין לי ידע רשמי בכלום ובקושי יש לי תעודת בגרות. הפוסט הזה לא בא להחליף למידה ממקורות מקצועיים, התייעצות עם אנשי מקצוע או ייעוץ רפואי לגבי תזונת תינוקות. בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה שאם התינוק שלכם התפגר בגלל משהו שכתבתי פה בבלוג – אל תבואו אלי בטענות.


ציר בקר חריף עם אטריות – חזון העצמות הרטובות

יום שבת 12 בדצמ', 2009

cost1zir4 חודשים אחרי שהגיעה הרוסיה הקטנה לעולם ואני חוזר שוב להתאפס על החיים שלי. החיים הפכו לסדרה אינסופית של פרוצדורות, ערימות של דברים שצריך לעשות שרק ממשיכים להיערם, אבל משום מה התחושה הכללית מצויינת, כאילו יש משהו הרבה יותר שלם במבנה הבסיסי הזה של אמא-אבא-ילדה. רק העייפות מכה בגלים, ואיתה גם החורף, ולזה יש רק תרופה אחת – מרק טוב, חם וחריף כמו המוות.

ניצלתי את יום שישי לסיבוב קניות לפני בישול. הרוסיה הגדולה הראתה סימנים ראשונים של דלקת גרון, אז קצצתי לה ערימה של שיני שום לתוך יוגורט וקיוויתי לטוב. הגדולה קיללה את אבותי ואמרה שאם אני באמת אוהב אותה אני אספק לה קערה של מרק חם, צח, עם אטריות. כזה של אשכנזים אמיתיים.

עקרון החליטה

ציר טוב עובד על אותו עיקרון של תה. קחו שקיק תה, שיפכו עליו מים רתוחים, תוציאו את השקיק ויש לכם תה. כך גם ציר טוב. מלא בחומרי טעם משובחים ששוחים להם במים רותחים ונחלטים לאט לאט. רוצים את המרק? תוציאו את כל חומרי הטעם שנחלטו ותישארו עם נוזל מדהים שהוא אבן בסיס להרבה מאוד דברים טובים. אחרי הפעם הראשונה שתנסו את זה, אני מבטיח לכם שלא תחזרו יותר להשתמש באבקת מרק. אגב, אף פעם אין יותר מדי ציר טוב – מומלץ להכין בכמויות משוגעות ולהקפיא בתוך שקיות קטנות לשימוש נוח (אני מקפיא בשקיות של סנדביצ'ים).

כל ציר מתבסס על תערובת של ירקות שיעמיקו את הטעם. אפשר לשים כל דבר, אבל אני מעדיף ללכת על השילוש הקדוש של הצרפתים – בצל, סלרי וגזר. על זה תוסיפו עצמות של חלבון לפי בחירתכם (עוף, עגל, אידרות דגים – ואם התמזל מזלכם – שריונות לובסטרים). למה רק את העצמות? כי חבל לבזבז בשר על ציר, תזכרו שאחרי שהציר מוכן אתם זורקים את הכל ונשארים רק עם נוזל, אבל הסיבה השנייה והחשובה יותר זה שהעצמות נועלות טעמים עמוקים, שמשתחררים לאט לאט לתוך המים בבישול הארוך.

ציר בקר חריף עם אטריות. ככה מזיעים בחורף

ציר בקר חריף עם אטריות. ככה מזיעים בחורף

חזון העצמות הרטובות הזה מתחיל אצל הקצב שלכם. לכו אליו ותבקשו עצמות למרק. הקצבים הטובים יתנו לכם עצמות טריות שהם שמרו בדיוק לאנשים טובים כמוכם, ואילו הקצבים הפחות טובים יפנו אתכם לפריזר שם תיקחו עצמות מח קפואות של עגל. תכל'ס, אין המון הבדל בין המוצרים, אבל טרי תמיד עדיף בשביל הנשמה. קחו לכם 3-4 עצמות מח גדולות וזה מספיק לסיר של 5 ליטר ציר.

מתחילים בסיר

לוקחים סיר גדול ומתחילים להעמיס פנימה את כל הדברים הטובים.

זורקים לסיר קודם כל את העצמות, ומוסיפים ראש שום חצוי לרוחב. לא צריך לקלף שום דבר, ממילא בסוף מסננים הכל

זורקים לסיר קודם כל את העצמות, ומוסיפים ראש שום חצוי לרוחב. לא צריך לקלף שום דבר, ממילא בסוף מסננים הכל

מוסיפים 5 גזרים, חתוכים אך לא מקולפים

מוסיפים 5 גזרים, חתוכים אך לא מקולפים

מוסיפים 6 גבעולי סלרי חתוכים גס מאוד מאוד

מוסיפים 6 גבעולי סלרי חתוכים גס מאוד מאוד

מכניסים בצל גדול אחד חתוך לרבעים (ולא מקולף) ופלפל צ'ילי ירוק אחד חתוך גס מאוד. תוציאו את הגרעינים של הצ'ילי אם בא לכם חריף מתון יותר

מכניסים בצל גדול אחד חתוך לרבעים (ולא מקולף) ופלפל צ'ילי ירוק אחד חתוך גס מאוד. תוציאו את הגרעינים של הצ'ילי אם בא לכם חריף מתון יותר

מכסים במים ומרתיחים

מוסיפים מלח ופלפל, מכסים במים ומרתיחים

לא חייבים, אבל מומלץ להשתמש במים טעימים. כמו שאתם מבשלים עם יין שאתם שותים ולא עם יין לבישול, ככה כדאי להשתמש במים שאתם שותים ולא במים שאתם שוטפים איתם כלים. זה נשמע נורא פלצני, אבל יש הבדל.

את הציר משאירים לפחות שעתיים ברתיחה אגרסיבית, ואחר כך מתחילים לטעום אותו תקופתית ולהתחיל לחפש טעמים של מרק טוב. כשהציר ממש טעים – הוא מוכן. הציר אמור להיות מלוח. אם הוא לא מרגיש מלוח, תוסיפו מלח. אל חשש, צירים צריכים לא מעט מלח.

ככה הציר נראה אחרי שעה של רתיחה

ככה הציר נראה אחרי שעה של רתיחה

כשהציר מוכן, צריך לסנן אותו. כדי לסנן אותו תצטרכו מסננת גסה וקערה גדולה שמתמודדת טוב עם חום (לא פלסטיק דק).

שמים את המסננת בתוך הקערה

שמים את המסננת בתוך הקערה

שופכים את כל תכולת הסיר למסננת

שופכים את כל תכולת הסיר למסננת

מפרידים בין הציר לירקות והעצמות. זה הזמן להוציא כפית ולחסל את המח עצם

מפרידים בין הציר לירקות והעצמות. זה הזמן להוציא כפית ולחסל את המח עצם

נשארים עם קערה גדולה מלאה ציר מעולה

נשארים עם קערה גדולה מלאה ציר מעולה

מה עכשיו?

קודם כל, קחו לפחות שליש מהכמות ותשמרו לתבשיל אחר – מרק, קדירה, רוטב – לא חסר מה לעשות איתו. עם הציר שנשאר אפשר להכין מרק שחבל על הזמן. הגירסה הרחבה כוללת עוד ירקות חדשים, כמו פטריות, תפוחי אדמה, בצלים, גזר, זוקיני, שום, תירס, מה שבא לכם. אפשר לבשל בו גם חתיכות בשר למרק בשר מעולה עם טעמים עמוקים. תוסיפו עדשים ויש לכם נזיד על.

אני הלכתי על הגירסה המינימליסטית. את הציר שנשאר החזרתי לסיר, הוספתי עליו בערך 50% מים, תיקנתי תיבול והוספתי שקית של אטריות למרק. את התוצאה אתם ראיתם בתחילת הפוסט. האמת, היה שווה ביותר.

חישוב עלות המזון

העצמות עלו 35 שקל, הגזרים 2 שקלים, ראש השום 2 שקלים, הסלרי 2 שקלים, הבצל שקל, הצ'ילי עלה 20 אגורות, והאטריות – 6 שקלים. את שליש הציר שהפרשנו לא חישבתי – ככה שיש פה גם בונוס קטן. בסך הכל יוצא כאן כ-10 מנות, כך שהמחיר למנה לפי חישוב זה עומד על 4.82 שקלים.

זה יוצא פחות מ-5 שקלים למנה. מתי פעם אחרונה שילמתם על ארוחה פחות מ-5 שקלים?


לביבות טונה-זוקיני ותפוחי אדמה אפויים

יום שלישי 1 בספט', 2009

cost1fishאף פעם לא אהבתי טונה. ליתר דיוק, שנאתי טונה. בצבא, החלפתי את הטונה במנות קרב בשביל לוף. אסרתי על הרוסיה לאכול טונה. הטפתי לשנאת טונה. לא הבנתי איך מוצר כמו דג, שאמור להיות טרי, יכול להיארז בקופסת שימורים. זה היה נראה לי פשע נגד האנושות. הריח של הטונה הזכיר לי רקבון, ושכנע אותי שהדג שם לא ראוי למאכל אדם.

בחודשיים האחרונים זה השתנה. אני לא זוכר מה או מי התחיל את התהליך, אבל האבן הלוגית הראשונה שנפלה מחומת שנאת הטונה שבניתי סביב עצמי קרסה כאשר באמצע נאום חוצב להבות על זה שדגים צריך לאכול טריים, ולא קפואים או מקופסה, אמרה לי מישהי – תגיד, אתה לא אוכל דג מלוח? זה בדיוק אותו דבר. באותה שנייה הדפתי את הטענה בבוז, אבל משהו אצלי זז ולא חזר יותר. הבנתי שאני טועה, ומשם הדרך לאכילת טונה היתה קצרה.

עוד סולם שנתנו לי כדי לרדת מהעץ היה ההריון של הרוסיה. הרוסיה סירבה כל ההריון לקחת את הכדורים שרשמו לה, ומילאה אותי בחרדה שהנה הנה הילדה תצא מפגרת כי אין לה מספיק אומגה 3. הבנתי שלמען עתיד ילדינו צריך להחזיר את הטונה הביתה. אז, כאשר לקחתי קופסת טונה אצל הירקן והכנסתי לעגלת הקניות, החל תהליך שנגמר במתכון הזה.

ככה זה נראה כשזה מוכן:

לביבות טונה זוקיני ותפוחי אדמה אפויים

לביבות טונה זוקיני ותפוחי אדמה אפויים

עכשיו אני אוכל טונה. האמת, זה די טעים כשמכינים את זה כמו שצריך.

לביבות טונה וזוקיני

לביבות בנויות על אותו הגיון של פשטידות. לוקחים תערובת כלשהי, מוסיפים לה ביצים וקמח, או פירורי לחם, הופכים אותה לבצקית יותר, ולאחר חימום היא מתקשה ומתייצבת. על העיקרון הזה אפשר לעשות לביבה/פשטידה/קציצה מכל דבר שבעולם.

כדי לעשות לביבות טונה וזוקיני שיספיקו ל-6 מנות תצטרכו: חצי קילו זוקיני ירוק, 2 קופסאות קטנות של טונה במים, לימון אחד, 2 ביצים, קמח מלא או רגיל, 5 שיני שום וגביע יוגורט רגיל.

מגרדים את הזוקיני על החורים הגדולים של הפומפיה

מגרדים את הזוקיני על החורים הגדולים של הפומפיה

עוברים לחורים הקטנים ומגרדים את הלימון. חשוב לגרד רק את הצהוב ולא את החלק הלבן והמר של הקליפה

עוברים לחורים הקטנים ומגרדים את הלימון. חשוב לגרד רק את הצהוב ולא את החלק הלבן והמר של הקליפה

קוצצים את השיני השום דק דק דק ומוסיפים. ממליחים ומפלפלים, מוסיפים את 2 הביצים ומפזרים קמח - עדיף מלא - בערך בכמות של חצי כוס

קוצצים את שיני השום דק דק דק ומוסיפים. מוסיפים את הטונה אחרי שסוחטים ממנה כמה שיותר מהנוזלים. ממליחים ומפלפלים, מוסיפים את 2 הביצים ומפזרים קמח - עדיף מלא - בערך בכמות של חצי כוס

מערבבים ומוסיפים כל פעם מעט קמח עד שמגיעים לסמיכות של בצק דביק מאוד. להיזהר עם הקמח - קמח תמיד אפשר להוסיף, אבל אי אפשר להוציא

מערבבים ומוסיפים כל פעם מעט קמח עד שמגיעים לסמיכות של בצק דביק מאוד. להיזהר עם הקמח - קמח תמיד אפשר להוסיף, אבל אי אפשר להוציא

עכשיו זה הזמן להחליט האם התערובת תהיה פשטידה או לביבה. במקרה של פשטידה, אפשר להוסיף תחתית בצק ולעשות מזה פאי טונה זוקיני, או סתם לזרוק לתבנית ולהכניס לתנור, אבל במקרה הזה חיממתי מחבת ועשיתי מהתערובת לביבות. ומילה אחת על טיגון – אני לא חובב גדול של טיגון. זה לא בריא, זה לא כזה טעים, זה עושה צרבת וזה מקצר לנו את החיים. זה נכון, לפעמים חייבים משהו מטוגן וזה בסדר, אבל בכללי עדיף להימנע. סתם בשביל איכות חיים ולא להעמיס על הגוף מזונות שעושים לו רע.

בכל מקרה, אם אתם כבר מטגנים, ובמתכון הזה אנחנו מטגנים, תעשו לעצמכם טובה ותקנו ספריי של שמן קנולה. קנולה כי הוא לא נשרף מהר כמו שמן זית, וספריי כי הוא מוציא כל פעם כמות זניחה של שמן. התוצאות באמת מדהימות. אם פעם הייתם צריכים לשים נייר סופג על צלחת כדי שיספוג את עודפי השמן, עכשיו כבר לא תצטרכו – פשוט כי אין עודפי שמן. כל לחיצה על הספריי היא 2.5 קלוריות, אבל חשוב מזה – אין לאוכל את התחושה ה"מטוגנת" הזאת שיש לאוכל ספוג בשמן.

במקרה הזה נתתי השפרצה נדיבה על המחבת, וחידשתי את הספריי בכל נגלה חדשה של לביבות. זה נראה בערך ככה:

הלביבות עולות על מחבת בחום בינוני

הלביבות עולות על מחבת בחום בינוני

מטגנים 3-5 דקות מכל צד עד שהן משחימות יפה

מטגנים 3-5 דקות מכל צד עד שהן משחימות יפה

אחרי הטיגון מעבירים את כל הלביבות לנוח על צלחת. זה הזמן להתפעל מכך שהלביבות לא מפרישות שמן בכלל.

תפוחי אדמה אפויים

תפוחי אדמה אפויים בתנור זה מסוג התוספות שנורא קל להכין, זה יוצא כל כך טעים, וממש קשה לדפוק את זה. במקרה של המתכון הזה לוקחים תפוחי אדמה קטנים, בערך קילו וחצי (מספיק ל-10 מנות), וחוצים אותם לאורך, כך שמתקבלות מעין "סירות" של תפוחי אדמה.

שמים את תפוחי האדמה בקערה ויוצקים עליהם 2 כפות שמן זית. הופכים את תפוחי האדמה בתוך השמן בעזרת הידיים עד שכל תפוחי האדמה מכוסים בשכבה עדינה של שמן זית

שמים את תפוחי האדמה בקערה ויוצקים עליהם 2 כפות שמן זית. הופכים את תפוחי האדמה בתוך השמן בעזרת הידיים עד שכל תפוחי האדמה מכוסים בשכבה עדינה של שמן זית

לאחר מכן מעבירים את תפוחי האדמה ומסדרים פחות או יותר בשכבה אחת בתבנית אפיה גדולה של תנור. דואגים שהצד החתוך יהיה כלפי מעלה. ממליחים ומפלפלים בנדיבות ומפרקים מלמעלה משהו כמו 6 ענפים יפים של רוזמרין. אגב, אפשר לפזר כמעט כל תבלין בעולם וזה ייצא מעולה. זה עובד גם עם טימין, אורגנו, פפריקה חריפה, פפריקה מעושנת, כמון, שום כתוש – כמעט הכל.

מכניסים את התבנית לתנור על טורבו בחום של 160 מעלות. מתחילים בחום נמוך כדי לרכך את תפוחי האדמה ואחרי שהם רכים (זה לוקח בערך 40 דקות) מגבירים לחום מקסימלי כדי להשחים אותם

מכניסים את התבנית לתנור על טורבו בחום של 160 מעלות. מתחילים בחום נמוך כדי לרכך את תפוחי האדמה ואחרי שהם רכים (זה לוקח בערך 40 דקות) מגבירים לחום מקסימלי כדי להשחים אותם

וכשהם נראים ככה מוציאים מהתנור

כשהם נראים ככה מוציאים מהתנור

הגשה

לפני ההגשה לוקחים גביע יוגורט מהמקרר (היוגורט צריך להיות קר כדי לאזן את הלביבות החמות ותפוחי האדמה הרותחים), מוסיפים לו מלח והמון פלפל, עד שהוא נראה ככה:

יוגורט עם פלפל שחור

יוגורט עם פלפל שחור

על צלחת מסדרים 3 לביבות, ו-4-5 תפוחי אדמה. במרכז יוצקים 2 כפות מהיוגורט, ומעל ערימת היוגורט מטפטפים כמה טיפות של טבסקו (ראו התמונה בתחילת הפוסט). היוגורט הולך גם עם הלביבות וגם עם תפוחי האדמה, ומוסיף להכל חמיצות וחריפות. מומלץ בחום.

אופן חישוב עלות המזון

תפוחי האדמה – 1.5 קילו תפוחי אדמה עלו לי 7.5 שקלים אצל הירקן. 2 כפות שמן זית, מלח פלפל ורוזמרין תמחרתי בשקל נוסף. סך הכל 8.5 שקלים ל-10 מנות כך שלכל מנה התפוחי אדמה עולים 85 אגורות. הלביבות – חצי קילו זוקיני עלה לי 4 שקלים, לימון אחד עולה לי שקל, ואילו 2 קופסאות טונה סטארקיסט במים עלו לי 11 שקלים. הביצים עלו 2 שקלים נוספים, ואת הקמח, התבלינים והשום תמחרתי ב-2 שקלים נוספים. בסך הכל 20 שקלים לכמות שאפשר להוציא ממנה 6 מנות – כלומר 3.3 שקלים למנה. גביע יוגורט עלה לי 3 שקלים, והיות והוא מספיק לי ל-6 מנות תמחרתי אותו בחצי שקל למנה. בסך הכל עולה צלחת אחת של תפוחי אדמה, לביבות ויוגורט (לפי החישוב הזה) 4.65 שקלים.

זה פחות מ-5 שקלים למנה. מתי פעם אחרונה שילמתם על ארוחה פחות מ-5 שקלים?


חקלאות אורבנית

יום שבת 29 באוג', 2009

היום בבוקר, אחרי לילה לא שקט בגיזרת החיתולים, פתחתי את החלון כדי לאוורר מעט את אוויר המזגנים ולהשקות את העציצים שלי, שהולכים וגוועים להם מאז שיש לי יצור קטן לטפל בו. כן, הילדה פגעה בחוסן העציצים שלי, ומעט מאוד נשאר ממה שתכננתי שיהיה הגנים הפורחים של רמת גן. שיח העגבניות גווע לו בלי עגבניה אחת ראויה למאכל למרות שהצליח לצמוח למימדים מפתיעים, שיח הרוזמרין נראה סובל, כך גם הבזיליקום, ואילו חבריהם האורגנו, הזעתר והטימין הלכו כבר לעולם שכולו טוב. אפילו קקטוס אחד הצלחתי להרוג.

רק משום כך הופתעתי מאוד לגלות ששיח הצ'ילי החריף, שגידלתי באהבה גדולה מזרעון שהוצאתי מצ'ילי חריף שנקנה אצל הירקן בז'בוטנסקי, צימח בשקט בשקט צ'ילי חריף! ובעוד אני משקה את העציצים, כמעט נפלתי אחורה מתדהמה למראה הצ'ילי הענק וגאה שממתין לו על השיח לאיזה מנה מפולפלת! מיד הוצאתי את המצלמה ששמורה עכשיו כל הזמן בסלון לפרצופים חמודים של הרוסיה הקטנה והבאתי אותה בהנצחה:

צ'ילי חריף רמת גני אורגני

צ'ילי חריף רמת גני אורגני

מדובר למעשה בהצלחה ראשונה אחרי שורה ארוכה וצורבת של כשלונות. כבר חשבתי שאין לי מספיק שמש, שהאדמה לא טובה, שאני לא מדשן מספיק, שאני מדשן יותר מדי, מה לא. אבל עכשיו, כשהצלחתי, החלטתי לחלוק את השתלשלות העניינים לטובת כל מי שרוצה לגדל לעצמו צ'ילי חריף (מסתבר שמדובר בצמח עמיד, שגדל בתנאים קשים ומניב תוצרת יפה).

קודם כל אתם צריכים לייצר לעצמכם שתיל של צ'ילי. אפשר לקנות אותו במשתלה כמו לוזרים, או לגדל אותו לבד. כדי לגדל אותו לבד תצטרכו קרטון ביצים וקומפוסט (שקונים מוכן, או מייצרים בגינה שלכם. אם אין לכם גינה, חבל על הזמן. לכו תקנו). את קרטון הביצים ממלאים באדמה וקומפוסט (מערבבים חצי חצי) ומניחים על צלחת. בכל חלק שהיתה בו פעם ביצה מטמינים זרעון של צ'ילי שמוציאים מצ'ילי רגיל שקונים בחנות. ממתינים שבועיים בערך ומשקים כל יומיים. בסוף חלק מהזרעים ינבטו וחלק לא. אלה שנבטו והוציאו עלים קטנים יעברו לעציץ או אדנית. אגב, את האדמה גנבתי מהגן הציבורי ליד הבית בעזרת שתי שקיות אקולוגיות של שופרסל אחת בתוך השנייה. אני משלם מסים, מותר לי.

בעציץ ימשיך הליך הברירה הטבעית. אני התחלתי לפני חצי שנה בערך עם 3 שתילים, רק אחד שרד והפך לשיח מרשים. עכשיו הוא הוציא פלפל ראשון, ובצמרת השיח נראה שיש התרחשות שתביא לתוצרת נוספת. השקיה – בערך פעמיים בשבוע. פעם בשבועיים אני מוסיף למים דשן נוזלי, אבל לרוב אני שוכח.

עוד חומר קריאה מומלץ על גננות תוכלו למצוא כאן, במיוחד עם התייחסות לגידול ירקות וצמחי תבלין בעציצים (שזה הגורל של רובנו, בואו נודה בזה). תלחצו בצד על הלשונית של גננות ותגיעו לעולם מדהים של אינפורמציה. אחד הטיפים השווים שלו זה למלא את התחתית של האדנית בזבל אורגני ביתי, מה שדואג שלצמחים שתשתלו יהיה מלא הפתעות למצוא בתחתית האדמה. יש חומר גם על קוטלי מזיקים אורגניים וכל מיני כאלה. ניסיתי את התרסיס שום שלו, אבל הוא היה כל כך מסריח שזרקתי אותו אחרי כמה ימים.

וטיפ אחרון, בקנייה של עציצים, אדמה, קומפוסט וכדומה – אין ממש סיבה לסחוב לבד. יש מלא משתלות עם אתרי אינטרנט שמאפשרים לקנות אונליין ולקבל הכל עם משלוח הביתה. זה עדיף מלסחוב לבד שק של קומפוסט בחום הזה. אני קניתי כאן, אבל השתילים שלהם היו קצת מאכזבים, והיו הראשונים למות. מה שכן, יש להם אתר נחמד וגם שם יש כמה כתבות שכדאי לקרוא.

שיהיה בהצלחה!


איך עושים נאגטס?

יום ראשון 23 באוג', 2009

הרבה ערבים יש לי עכשיו עם הרוסיה הקטנה על הידיים, בין הסימילאק לגרעפס לשינה חטופה של שעתיים, אני מוצא את עצמי רואה לא מעט טלוויזיה ומשלים כל מיני דברים שהקלטתי במג'יק ואמרתי לעצמי שצריך לראות מתישהו. אחת מפיסות התוכן האלה היא סדרה מדהימה של ג'יימי אוליבר, שף הטלוויזיה הבלתי נלאה, שיצא למסע צלב מדהים בנסיון להפוך את האוכל שמגישים לילדים בבתי הספר באנגליה למשהו ראוי למאכל אדם.

תאמינו לי, לא ראיתם ג'אנק פוד עד שלא ראיתם אוכל בתי ספר בריטי. פשוט לא להאמין. פתאום נראה נורא הגיוני שהם אומה של שמנים, גסים, טיפשים וחסרי חוש אסטתי מינימלי (אני מדבר פה על אנגליה, לא על לונדון). ומה שהם עושים לילדים שלהם זה פשוט הרעלה. אחת הסצינות המדהימות שם זה שג'יימי הולך לדבר עם רופא ילדים באחד המחוזות שהוא מתחיל לעבוד בהם, ושומע על ילדים שפשוט לא אוכלים פירות וירקות בכלל, אין להם סיבים תזונתיים בגוף ולכן הם לא מחרבנים. השומן הרווי מצטבר להם במערכת העיכול ומה שקורה לילדים האלה זה שהאוכל נתקע להם בגוף ובלית ברירה, כי הוא לא יוצא מלמטה, הילדים האלה מתחילים להקיא חרא. פשוט ככה.

הסצינה השנייה שתפסה אותי היא הסצינה הזאת:


via videosift.com

בסצינה ג'יימי אוליבר מראה לילדים איך מכינים נאגטס. האמת, עד שלא ראיתי את זה, לא באמת חשבתי על איך מכינים עוף מעובד. אחרי שראיתי את זה – זה פתאום עשה לי הרבה שכל. אחרי הכל, יש חתיכות של עוף שאפשר למכור בנפרד בהרבה כסף, ויש הרבה שאריות שלא שוות כלום. מה יותר הגיוני מלקצוץ אותן יחד ולהכין "שניצלים"? זאת אומרת, קחו עוף שלם, את החזה, הכרעיים, הכנפיים, הכבד – מכרתם. נשאר רק הגוף עם כמה נתחי בשר לא משמעותיים, שאפשר לטחון. לזה מוסיפים את העור שירד מנתחים שמכרתם בלי עור (יותר דיאטטי בלי עור, וזה נמכר יותר טוב) שיוסיפו שומן לתערובת ואנשים לא ירגישו שהם אוכלים עצמות – והופה, עשיתם כסף מחרא!

הטענה שלי היא לא נגד המגדלים וסוחרי הבשר. הם סך הכל מנסים להתפרנס. הטענה שלי היא אלינו, הלקוחות, שמוכנים לאכול את החרא הזה, ולתת אותו לילדים שלנו. והאמת, אין לי פתרון. כשהבת שלי תבקש מקדונלד'ס אני אקנה לה. אני לא רוצה שהיא תהיה הילדה המסכנה שההורים שלה לא מרשים. אני רק מקווה שאני אצליח לפתח אצלה הרגלי תזונה מספיק נכונים כדי שיום אחד היא תגיע לגיל שבו מבדילים בין אוכל טוב ללא טוב.

את הווידיאו שהבאתי כאן אני לא אראה לה. חבל סתם לעשות טראומות לקטנה.